כולנו משתמשים באי-מייל, אבל האם אנחנו יודעים איך הוא עובד באמת? למה לכתובת הדוא"ל יש שני חלקים? ומדוע יש חברות שהסיומת שלהם היא שם החברה עצמה? התשובות לשאלות אלו נמצאות במאמר שלפניכם- בואו וגלו את כל האמת על האמצעי הכי יעיל להעברת מידע כיום ברשת- דואר אלקטרוני.
אדם ממוצע שולח כ- 2 מיילים ביום. אם נכפיל נתון זה ב 3 מיליארד - מס' כתובות הIP, מהן יש תקשורת מסוג דואר אלקטרוני, נגלה שבכל יום נשלחת כמות עצומה של מסרים, מכתבים מיילים וכו'... ורק להמחשה: אם נמיר כל דוא"ל כזה בליטר מים, יש לנו מספיק כדי להשקות את שטחה של ארה"ב כולה למשך 5 שנים... לא מעט מים, לא מעט דוא"ל...
איך עובד הדואר האלקטרוני?
דואר אלקטרוני הוא אחד הדוגמאות השימושיות ביותר למדע חסר תהילה הנקרא- תורת ההצפנה והפענוח. ללא המדע המדהים הזה לא היה לנו דואר אלקטרוני היום, שכן אחת מתכונותיו החשובה היא פרטיות - יש לנו עניין שרק הנמען של הדוא"ל ולא כל מי שקשור אלינו ברשת כזו או אחרת, יקבל את המסר שאנו מעבירים.
וככה זה עובד: דמיינו את המכתב שרוצים להעביר בדוא"ל כחפץ בתיבה, התיבה היא כתובת הדוא"ל בספק שלכם (gmail,yahoo,walla…). כדי לפענח ולהצפין צריך מפתח- לכן נסגור את התיבה במפתח ומנעול שלא כולם יוכלו לפתוח. נשלח את התיבה לחבר שאליו מיועד האי-מייל. אך אבוי! איך הוא יפתח את התיבה? הרי המפתח אצלנו, והוא מפתח יחיד. אם נשלח גם את המפתח הוא יהיה חשוף לכולם... אל דאגה, החבר היקר שלנו מצא פתרון: הוא שם מנעול נוסף על התיבה עם מפתח שיש לו, ושלח אלי בחזרה. כעת אני מקבל תיבה עם שני מנעולים, פותח את המנעול עם המפתח ששלי ושולח חזרה לחבר שלי. החבר יקבל תיבה - אך הפעם היא סגורה רק עם המנעול שלו... הוא פשוט פותח את התיבה- וקורא את המכתב! כמה פשוט, ככה גאוני!
כתובת הדואר האלקטרוני- למה?
כתובת דואר היא הוראה לשרת דואר כזה או אחר. יש בה מידע המסביר ל"דוא"ל" לאן להגיע. כמו שכולנו יודעים כתובת דוא"ל מורכבת משני חלקים: מימין ל @ ומשמאלו. מימין נמצא את שם השרת (domain), כלומר מעין מיקוד, באמצעותו האי מייל "יודע" שהוא צריך להגיע לשרת מסוים. שרתים נפוצים ברשת הם: google ,yahoo ,walla, hotmail… .
משמאל נמצאת מחרוזת סמלים שתודיע לשרת לאן לנתב את המייל הזה- למי הוא שייך בדיוק - מה שנקרא החלק המקומי. לעיתים השרת הוא של חברה מסוימת- למשל באוניברסיטאות יש שרת נפרד (לעיתים מדובר ב- hosting שזה מעין פתיחת שרת פרטי שתוך שרת ציבורי גדול ומוכר) ואז מימין יופיע שם החברה בווריאציה כלשהי, ומשמאל לעיתים יש פקודה לתיוק במקום מסוים או כהוראה לפקודה מסוימת. מספר רב של כלים המשמשים להגנה על מיילים וכתובות מייל מתבססים על משחק מתוחכם עם כתובות המייל.
להודעת אי מייל יש פורמט קבוע בכדי להקל על המחשב לזהות את נמען הדוא"ל ואת תוכן המכתב, כדי שייקח פחות זמן לפענח מכתב מוצפן שכזה. רוב הדואר היום הוא דואר מבוסס רשת, כלומר האי מייל הוא בעצם דפדפן, ותוכנת הדוא"ל היא הממשק בין הודעת הדוא"ל לבין דפדפן האינטרנט שבו תוצג.
כולנו יודעים שאי מייל הוא הרבה יותר משליחת הודעות. למה עוד ניתן להשתמש בו? כל זאת ועוד בפרק הבא...
להמשך קריאה: דואר זבל - חוק הספאם, דיוור אלקטרוני מורשה.
אדם ממוצע שולח כ- 2 מיילים ביום. אם נכפיל נתון זה ב 3 מיליארד - מס' כתובות הIP, מהן יש תקשורת מסוג דואר אלקטרוני, נגלה שבכל יום נשלחת כמות עצומה של מסרים, מכתבים מיילים וכו'... ורק להמחשה: אם נמיר כל דוא"ל כזה בליטר מים, יש לנו מספיק כדי להשקות את שטחה של ארה"ב כולה למשך 5 שנים... לא מעט מים, לא מעט דוא"ל...
איך עובד הדואר האלקטרוני?
דואר אלקטרוני הוא אחד הדוגמאות השימושיות ביותר למדע חסר תהילה הנקרא- תורת ההצפנה והפענוח. ללא המדע המדהים הזה לא היה לנו דואר אלקטרוני היום, שכן אחת מתכונותיו החשובה היא פרטיות - יש לנו עניין שרק הנמען של הדוא"ל ולא כל מי שקשור אלינו ברשת כזו או אחרת, יקבל את המסר שאנו מעבירים.
וככה זה עובד: דמיינו את המכתב שרוצים להעביר בדוא"ל כחפץ בתיבה, התיבה היא כתובת הדוא"ל בספק שלכם (gmail,yahoo,walla…). כדי לפענח ולהצפין צריך מפתח- לכן נסגור את התיבה במפתח ומנעול שלא כולם יוכלו לפתוח. נשלח את התיבה לחבר שאליו מיועד האי-מייל. אך אבוי! איך הוא יפתח את התיבה? הרי המפתח אצלנו, והוא מפתח יחיד. אם נשלח גם את המפתח הוא יהיה חשוף לכולם... אל דאגה, החבר היקר שלנו מצא פתרון: הוא שם מנעול נוסף על התיבה עם מפתח שיש לו, ושלח אלי בחזרה. כעת אני מקבל תיבה עם שני מנעולים, פותח את המנעול עם המפתח ששלי ושולח חזרה לחבר שלי. החבר יקבל תיבה - אך הפעם היא סגורה רק עם המנעול שלו... הוא פשוט פותח את התיבה- וקורא את המכתב! כמה פשוט, ככה גאוני!
כתובת הדואר האלקטרוני- למה?
כתובת דואר היא הוראה לשרת דואר כזה או אחר. יש בה מידע המסביר ל"דוא"ל" לאן להגיע. כמו שכולנו יודעים כתובת דוא"ל מורכבת משני חלקים: מימין ל @ ומשמאלו. מימין נמצא את שם השרת (domain), כלומר מעין מיקוד, באמצעותו האי מייל "יודע" שהוא צריך להגיע לשרת מסוים. שרתים נפוצים ברשת הם: google ,yahoo ,walla, hotmail… .
משמאל נמצאת מחרוזת סמלים שתודיע לשרת לאן לנתב את המייל הזה- למי הוא שייך בדיוק - מה שנקרא החלק המקומי. לעיתים השרת הוא של חברה מסוימת- למשל באוניברסיטאות יש שרת נפרד (לעיתים מדובר ב- hosting שזה מעין פתיחת שרת פרטי שתוך שרת ציבורי גדול ומוכר) ואז מימין יופיע שם החברה בווריאציה כלשהי, ומשמאל לעיתים יש פקודה לתיוק במקום מסוים או כהוראה לפקודה מסוימת. מספר רב של כלים המשמשים להגנה על מיילים וכתובות מייל מתבססים על משחק מתוחכם עם כתובות המייל.
להודעת אי מייל יש פורמט קבוע בכדי להקל על המחשב לזהות את נמען הדוא"ל ואת תוכן המכתב, כדי שייקח פחות זמן לפענח מכתב מוצפן שכזה. רוב הדואר היום הוא דואר מבוסס רשת, כלומר האי מייל הוא בעצם דפדפן, ותוכנת הדוא"ל היא הממשק בין הודעת הדוא"ל לבין דפדפן האינטרנט שבו תוצג.
כולנו יודעים שאי מייל הוא הרבה יותר משליחת הודעות. למה עוד ניתן להשתמש בו? כל זאת ועוד בפרק הבא...
להמשך קריאה: דואר זבל - חוק הספאם, דיוור אלקטרוני מורשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה